פתח דבר
הבקשה המונחת בפני, הינה בקשה להורות לב"כ הנתבעת, עו"ד ניסן ויסמן, אשר משמש ככונס נכסים משותף, כמפורט להלן, לחתום על מסמכיה של תוכנית לחלוקת מקרקעין, וזאת בהתאם להסכם פשרה שקיבל ביום 12.4.10 תוקף של החלטה, במסגרת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.
רקע עובדתי
התובעת והנתבעת הינן בעלים במשותף של מקרקעין בשטח של 16,497 מ"ר, המצויים בפתח-תקוה, והידועים כחלקה 5 בגוש 6367 (להלן -
המקרקעין). על פי נסח רישום המקרקעין, אשר צורף כנספח א לכתב התביעה, בבעלותה של התובעת 11497/16497 מהחלקים במקרקעין, ובבעלות הנתבעת 5000/16497 מהחלקים במקרקעין.
ביום 11.9.08, הגישה התובעת תביעה בתיק זה לפירוק שיתוף במקרקעין בדרך של חלוקה בעין (להלן -
תביעת פירוק השיתוף).
תביעת פירוק השיתוף התבססה על חוזה שכירות, שנחתם בין התובעת לנתבעת ולצדדים נוספים, עוד בשנת 1949, שנועד - לטענת התובעת - לבצע את חלוקת המקרקעין, ועל פיו נהגו - למעשה - הצדדים במשך כ-60 שנה (להלן -
חוזה השכירות) (סעיפים 3-5 לתביעת פירוק השיתוף), וכן על בסיס הסכם שיתוף, שנחתם בין התובעת לנתבעת בתחילת 1997 (להלן -
הסכם השיתוף), שעיגן - לטענת התובעת - מחדש את תנאי חוזה השכירות (סעיף 10 לתביעת פירוק השיתוף).
בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי אינה מתנגדת לעצם חלוקת המקרקעין בעין, ברם לטענתה, הפירוק אינו יכול להיות מבוצע על בסיס מפת החלוקה מטעם התובעת. זאת משום, שמפה זו, הנסמכת על תשריט משנת 1949, שצורף לחוזה השכירות ומאוחר יותר גם כנספח להסכם השיתוף, אינה משקפת חלוקה נכונה בהתאם לזכויות הקנייניות של הצדדים במקרקעין, ואינה לוקחת בחשבון הפקעה שבוצעה בשטח המקרקעין. לטענת הנתבעת, רק מפת מודד מוסמך, שקיבלה את אישור הועדות הרלבנטיות, יכולה לשמש בסיס לחלוקת המקרקעין (סעיפים 1, 3 ו-14 לכתב ההגנה).
ביום 9.2.10, הגישו ב"כ הצדדים בקשה מוסכמת ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו במסגרת תביעת פירוק השיתוף (להלן -
הסכם הפשרה) ולמינוי ב"כ שני הצדדים ככונסי נכסים משותפים לשם ביצוע האמור בהסכם הפשרה. ביום 12.4.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה (להלן -
פסק הדין). בהתאם להסכמת הצדדים מונו ב"כ הצדדים, עו"ד עופר אלבוים ועו"ד ניסן ויסמן, ככונסי נכסים. כונסי הנכסים לדווח על פעילותם בתוך 60 יום.
יצויין, כי בהסכם הפשרה נאמר - בין השאר - כדלהלן:
"בהמשך לפגישה שהתקיימה במשרדנו ביום 30.11.09, ולשיחותינו הטלפוניות, הנני להעלות על הכתב את ההבנות אשר הושגו ושיש בהן כדי לסיים המחלוקות בין הצדדים, והכל כדלקמן:
1. הצדדים יחלקו בעין את חלקה - 5, בגוש - 6367, בלבד (המקרקעין-נ"ש) (ולא את חלקה 6 בגוש 6367) באופן ששני הצדדים יישאו בהפקעות במצב הקיים לפי היחס הרשום בלשכת רישום המקרקעין, של 5000/16497 מהחלקים במקרקעין בבעלות ספם (הנתבעת-נ"ש) ו- 11497/16497 מהחלקים במקרקעין בבעלות אשד איגרא" (התובעת-נ"ש).
ביום 21.6.11, הגיש ב"כ התובעת, בתפקידו ככונס נכסים, בקשה להורות לעמיתו, כונס הנכסים האחר, לחתום על מסמכי התוכנית לחלוקת המקרקעין. לחילופין, ביקש ב"כ התובעת, להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה פומבית, במידה וחלוקת המקרקעין בעין לא תצלח. ביום 7.7.11, הגיש ב"כ הנתבעת בקשה להמצאת כל המסמכים והמפות עליהם התבקש לחתום. ביום 9.1.12, הגיש ב"כ התובעת בקשה נוספת להורות לב"כ הנתבעת בתפקידו ככונס נכסים לחתום על מסמכי התכנית.
טענות התובעת בבקשה
מעיון בכלל בקשותיה של התובעת בענין זה, לרבות כתב סיכומיה, עולה, כי בפי התובעת מספר טענות:
· הנתבעת בסירובה לחתום על תכנית לחלוקת המקרקעין מפרה את פסק הדין.
· הנתבעת מחוייבת לחתום על מסמכי התכנית מכח חתימתה על הסכם הפשרה ומכח פסק הדין, שנתן תוקף להסכם הפשרה, וכל טענותיה בשלב זה נועדו למנוע את חלוקת המקרקעין תוך גרימת נזק ופגיעה בזכויותיה של התובעת.
· תכנית החלוקה, כפי שהוסכם, בצירוף כל נספחיה, לרבות תשריט חלוקה, הועברו לכונס מטעם הנתבעת לחתימה עוד ביום 22.8.10.
· התנהלות הנתבעת מסכלת ביצוען של עסקאות מצד התובעת ביחס למקרקעין ובכך מונעת הנתבעת מהתובעת מימוש זכויותיה הקנייניות במקרקעין.
· הסיבה בגינה מסרבת הנתבעת לחתום על תכנית החלוקה, הינה כי התכנית שהוכנה על ידי האדריכל מר שמואל רווה (להלן -
האדריכל רווה) "לא ניתקה את החלקות" ואינה מהווה תכנית חלוקה כדין, כאשר הנתבעת טוענת, כי הכניסה לחניה של חלקת הנתבעת הינה דרך מגרשה של התובעת. לטענת התובעת, סיבה זו התגלתה לראשונה בכתב ההגנה, שהגישה הנתבעת, במסגרת תביעה נזיקית שהגישה התובעת לבית משפט המחוזי (מרכז) בת"א